צלילה לספינה “שלי”

כתיבה: גל הרטמן
עריכה לשונית: יעל רובין
צילום: אורי מיכאלי, אלעד הלוי, דן אשכנזי ושלומי פלניצקי
15/02/2008
 
הטביעה
ביום חמישי בערב (30.8.2007), עגנה ספינת המשא “שלי” בכניסה לנמל חיפה. ויקטור חרלוף, קפטן הספינה, סיים את מלאכת העגינה והמתין לאישור הכניסה לנמל בכדי לפרוק את הסחורה שבבטן אונייתו. לפתע, שמע רעש עז וכל הספינה הזדעזעה. ויקטור עלה מיד לסיפון, הוא ושאר חברי הצוות ראו כיצד ספינתם מתבקעת לשניים ולמעשה מאבדת כל סיכוי הישרדות. סאבאן סטיאמוקו ניעור משנתו כתוצאה מהרעש, הוא עלה אל הסיפון והצטרף אל חבריו בקפיצה אל המים. חלק מהמלחים אף הספיקו לראות כיצד מתקרבת ספינת הנוסעים “סלמיס גלורי” הקפריסאית במסלול התנגשות, אך צעקותיהם לא הגיעו ליעדם. המלחים קפצו למים השחורים בחשכת הלילה. השהייה במים עם חגורת ההצלה נמשכה דקות ארוכות לעומת רגע הקפיצה הקצר המלווה תמיד בחששות כבדים, אך כל מלח מכיר ומיומן בתרגולת זו. עם הכניסה למים הצוננים התרחקו ויקטור ומלחיו משברי ספינתם הטובעת וחיכו לחילוצם. הם הצליחו להבחין כיצד ספינתם נשאבת אל תוך המצולות, אך לא היה בידם לעשות דבר מלבד לשחות הרחק מהספינה הטובעת והזרמים הנלווים. כוחות ההצלה איתרו אחד עשר מלחים, ובמהרה התברר ששני מלחים נוספים לא נמשו מהמים החשוכים. שני המלחים הנעדרים (קצין אינדונזי ומלח אוקראיני) לא הספיקו להיחלץ מגוף הספינה בטרם שקעה וכך, ירדו עימה למצולות. הם אותרו רק למחרת בבוקר על ידי צוללי חיל הים, בבטן האוניה הטבועה.
 
ההודעה על הטביעה וארגון הצלילה
צוללים רבים בארצנו מייחלים להטבעת ספינות לאורך חופי הארץ, אולם איש לא התכוון לטביעה כל כך מצערת וטרגית כמו במקרה זה. חופי ישראל טומנים בחובם ספינות טרופות רבות, אשר חלקן טבעו בכדי לשמש כאתרי צלילה, ואחרות טבעו מסיבות שונות. ספינות טרופות שאינן מוכרות, ממשיכות להתגלות כל הזמן על ידי ‘משוגעים’ לדבר. בכל זאת, הוספת כלי שייט חדש לסביבה המוכרת עוררה התרגשות רבה בקרב קהילת הצוללים.
השמועות החלו לזרום כבר בשעות הראשונות שלאחר הטביעה. היינו בדרכנו לסדרת צלילות שגרתית באילת והטלפונים לא הפסיקו לצלצל. הרבה פרטים לא היו, אבל היה ברור שכלי שייט גדול טבע בכניסה לנמל חיפה, והשמועות דברו גם על הרוגים. המשכנו את סוף השבוע הרגוע עם מספר צלילות טכניות מהנות, אבל כל סוף השבוע לווה בעדכונים ותכנונים לביקור בספינה הטרופה. לאט, לאט נסגרו הקצוות והתקבל הטלפון המיוחל מאודי ארקין, בדרך חזרה צפונה במוצאי שבת. הצלילה תוכננה ליום שלישי, היה עניין רב סביב אתר הצלילה החדש ולא היה קשה למלא את ה”טייפון” להפלגה. לקראת הצלילה ניסינו לדלות מידע קיים בכדי להיערך בהתאם, אבל התקשורת לא תמיד אמינה, לכן הצלחנו לבסס רק מידע כללי על האוניה הטבועה. האתר החדש היווה הזדמנות מעולה לגיבוש קבוצת הצוללים החדשה (H2O), אשר הציבה לה למטרה למפות כלי שייט לאורך חופי ים תיכון. ההכרות בין חברי הקבוצה ועם כלי השייט, עזרו להתארגנות המהירה, ותוך זמן קצר היינו בדרכנו אל הספינה הטרופה.
 
צלילה ראשונה
ההפלגה הייתה קצרה, ומהר מאד ראינו מולנו את תורן האוניה ועליו דגל ישראל מתנוסס ברוח הקלה. מסביב עדיין היו מצופים שונים ואסדות הצלה. התארגנות אחרונה והצוותים במים. ירדנו ארבעה צוללים טכניים במטרה להכיר את כלי השייט ולזהות אפשרויות חדירה. ריח הסולר והשמן מחוץ למים הזכיר לכולם כמה היינו קרובים למועד שקיעתה של ה”שלי”. יעל ואני ירדנו כזוג יחד עם אורית ואורי. בעודנו שוקעים באזור החרטום, זיהינו סביבנו צוללים נוספים, ‘פלשים’ רבים והרבה התלהבות. התחלנו בסריקה שיטתית סביב הספינה. גוף הספינה נראה שלם, הספינה יושבת אופקית על הקרקעית החולית, בעומק מקסימאלי של מעט יותר מ-20 מטרים. לפתע הבחנו בבקע בגוף הספינה אשר מתוכו נשפך מעט חצץ החוצה. חשדנו כי זוהי נקודת הפגיעה, על אף שהפתח נראה לנו קטן מכדי להוות נזק שכזה. המשכנו את הסיבוב תוך גילוי פרטים רבים המפוזרים על החול בקרבת הספינה. השקיעה המהירה לקחה עימה את כל רכושם של המלחים ושאר הציוד שהיה על הספינה, כגון: אסדת הצלה פתוחה, תיבה עם פרטים אישיים, פרטי לבוש, כלי עבודה, ספרי קריאה ועוד. הגענו אל יתר הקבוצה, ופתאום הבנו כמה גדולה הייתה טעותנו בחשבנו כי הפתח הקטן הוא נקודת הפגיעה. מצידה השני של הספינה ראינו בקע עצום ואדיר מימדים, אשר כמעט וחצה את הספינה לשניים. כל תכולת הספינה נשפכה החוצה. נקודת הפגיעה ברורה, צרה ועצומה. ל”שלי” לא נותר סיכוי, היא הוצפה ברגע וירדה אל המצולות בשקיעה מהירה. מהירות השקיעה גרמה לכך שהנזק התרכז בעיקר באזור הפגיעה, ואזורים רבים אחרים נראים כמו טבלו במים ברוגע ובעדינות ולא באלימות וברוטאליות כפי שבאמת קרה. החלטנו לבדוק את מיקומו של עוגן הספינה ויצאנו מהחרטום לאורך השרשרת. בדיעבד הסתבר כי בזבזנו זמן רב על מציאת העוגן, אבל אימתנו נקודה חשובה- אין ספק שה”שלי” עגנה והייתה קבועה במקומה בזמן שה”סלמיס גלורי” ביקעה אותה לשניים. חזרנו אל שברי הספינה והחלטנו לבדוק את אפשרויות החדירה. הצוותים התפצלו, אורי ואני נכנסנו פנימה, בעוד יעל ואורית המשיכו לסרוק את הספינה מסביב. העומק הרדוד אפשר צלילה ארוכה עם חדירה משמעותית וללא כמות מיכלים גדולה, כך שניתן היה לנוע בחופשיות יחסית בתוך גוף הספינה. כמו כן, עם הכניסה פנימה התגלתה מידת הנזק לכלי השייט, ונתגלו גם הסכנות הרבות האורבות לצולל המיומן ומלכודות המוות הנמצאות בכל מקום וממתינות לצולל הבלתי מיומן. פרסנו גלגלת והתחלנו לסקור את הפרוזדורים הראשיים. עיקר הנזק נגרם לחלקי ספינה וריהוט אשר צפו בחלל הפנימי. הקירות הדקים היו מפורקים, הכיסאות מרחפים לתקרה, נעליים ופרטי לבוש אחרים ריחפו סביבנו. בתוך החדרים התקבלה תמונה רגעית של חיי המלחים, אשר הופרעה לעד על ידי ה”סלמיס גלורי”. הבחנו בספר פתוח מרחף ולידו על השולחן, כוס קפה. ארון הבגדים פתוח והבגדים מפוזרים ומרחפים. המשכנו לסיבוב קצר בשלוש הקומות העיקריות והתמקדנו במסדרונות הראשיים. צוותים נוספים הסוקרים את הספינה, נראו במספר מעברים. ההתקדמות הייתה איטית ומחושבת, ובכל שלב נבחנו הסכנות מסביב. כמות הסכנות האורבות לצולל בחדירה לספינה טרופה היא עצומה. מספיק רגע אחד של חוסר ריכוז או ידע מוגבל בכדי להיכנס למצב של סכנת חיים ממשית. אורי ואני סיימנו את החדירה, יצאנו מהפתח הראשי, חברנו אל בנות הזוג ועברנו אל הסיפון העליון וגשר הפיקוד. כל הציוד נותר שם- ההגה הגדול, כל המיכשור האלקטרוני, GPS, מכ”מ ועוד. בצד, ראינו את הטרוטל השולט בתנועת הספינה. הוא היה מנוטרל, אך טרם נפגע וניתן היה להזיזו קדימה ואחורה. חלפו יותר מ-100 דקות מהרגע בו שקענו לתוך הים הגדוש בשמן ובסולר. כעת נותרנו רק ארבעתנו מחוץ לספינה, צוללים אחרונים, עודנו מלאי התלהבות והתרגשות. במיכלים עדיין נותר מספיק גז, מי הקיץ החמימים אפשרו המשך צלילה, אבל כל החבר’ה כבר מחכים למעלה. סיימנו את הצלילה עם הרגשה של רעב ולא לאוכל. מחוץ למים כולם היו נרגשים ונלהבים ושיתפו אחד את השני בחוויותיהם ובתחושותיהם מצלילה כל כך שונה ומיוחדת. בדרך חזרה לחוף כבר נסגר התאריך לצלילת קבוצת H2O הבאה- יום שישי, האתר ברור לכולם…
 
צלילה שנייה
יום שישי הגיע ועימו הרוחות והגלים. קבוצת צוללים נוספת יצאה בבוקר לצלילה קשה בים קשה עם גלים גבוהים וזרמים חזקים. נאלצנו לבטל והצלילה נדחתה במספר ימים. אורי ואני התכוונו להתרכז בצלילה הזו בחדירה מורכבת לגוף הספינה. יום הצלילה הגיע, כולם הגיעו בזמן, נועם ניהל את קבוצת הצוללים ויצאנו שוב אל הים. התכנון היה להתחיל את הצלילה כדוגמני הבית לצוותי הצילום ורק לאחר מכן להמשיך לצלילת החדירה. אלעד הלוי ואורי מיכאלי מיקמו אותנו למספר צילומים מרהיבים מסביב לספינה. הצילומים המעניינים ביותר התבצעו בגשר הפיקוד- ליד ההגה וכל המכשור מסביב. במהלך הצילומים זיהיתי כי דלת חדר המפות פתוחה ונכנסתי פנימה. החדר הקטן לא נפגע משקיעתה של הספינה או מן הסערה שבאה אחריה. פתחתי את מגירות המפות ודפדפתי בהן. חשבתי לעצמי  על כך שקפטן הספינה היה מסודר והחזיק את כל המפות הנדרשות. חבל שטעות או כשל מכאני של אוניה אחרת גרמו לטביעת כלי השייט בפיקודו ולטביעתם של שניים מחברי צוותו. פתאום הבזיק ה’פלאש’ ממצלמתו של אורי,וגרם לי להיזכר בתפקידי ולעזוב את הרהוריי. לאחר שלב הצילומים, אורי ואני התחלנו את החדירה. נכנסנו אל גוף הספינה במטרה להגיע לעומקה (הכניסה היא דרך הנקודה הנוחה ביותר לחדירה). לאחר מעבר במסדרון הראשי, ירדנו אל המדורים התחתונים. חדירה עמוקה הובילה אותנו אל סדנת עבודה שחורה ומלאה בשמנים. הקרקעית בסדנא הייתה משומנת ומלוכלכת, ולשנינו היה ברור כי מכת סנפיר אחת לא נכונה, עלולה להוריד את הראות לאפס. לא התעכבנו במקום מעבר לנדרש ויצאנו משם בעדינות ובזהירות. משם המשכנו אל המטבח. נדהמנו לראות כיצד הוא נשמר אחרי הכול- הכיסאות נותרו מסודרים סביב השולחן והכלים נשארו אף הם במקומם. הצוות היה מאד ממושמע והותיר את כל הכלים שטופים ומונחים ליבוש במתקן שבאופן אבסורדי, כבר לעולם לא ישמש למטרתו. הכוסות והצלחות נראו שלמות לגמרי ונדמה היה כי מדובר באקווריום גדול, שהתמלא מים בצורה מבוקרת, ולא בספינה טרופה אשר שקעה אל המצולות במהירות לאחר שהתבקעה לשניים. מהמטבח המשכנו לחדר האוכל או למועדון- היה זה חלל גדול עם הרבה חלונות המשקיפים אל הנוף. חלונות בכלי שייט טבועים מבלבלים מאד מאחר והם גורמים לתחושת בטחון כי היציאה במרחק ראיה, אך למעשה מדובר בתעתוע היות ופתחים אלו צרים ליציאת צולל. הדרך החוצה חייבת להיות ברורה לצולל ואסור לו להסתמך על החלונות הקטנים על אף שאלו עשויים גם להועיל בכך שהם מוסיפים תאורה לחלל ומקלים על זיהוי פרטים. משם המשכנו בחזרה אל מעמקי הספינה כשאנו מעמיקים בצלילה זהירה במדרגות צרות עד להגעתנו אל אחת ממטרות החדירה העיקריות- חדר המכונות! השתחלנו בעדינות מעל ההגה הרזרבי שחסם את הכניסה לחדר זה המצוי במעמקי הספינה, ואשר כוסה אף הוא בלכלוך ושמנים. סכנת הרחפת לכלוך והורדת הראות לאפס דורשת הקפדה יתרה על כל תנועת סנפיר. בדרך החוצה זיהינו את הג’יירו של ההגה האוטומטי, ובמהלך היציאה דרך המסדרונות הראשיים, הצצנו שוב אל תוך החדרים וממש יכולנו להרגיש את סיפורם האישי של המלחים. חלק גדול מהמעברים היה עמוס בציוד, רהיטים, שברי עץ וחבלים. היו אלו מעברים לא פשוטים כלל, כך שנאלצנו לשמור על התקדמות זהירה עד ליציאה מנקודת הכניסה. עברו 110 דקות, נשארו 100 באר במיכלים, אבל שוב מצאנו עצמנו לבדנו בים. למרות הרצון להמשיך את הצלילה החלטנו שהספיק להיום ושכדאי להשאיר משהו לפעם הבאה. למזלנו, תנאי הים בשתי הצלילות היו טובים. הראות, אמנם, לא הייתה מדהימה, אבל הזרם האפסי והים השטוח הפכו את הצלילות לנוחות ובטוחות, ואפשרו את החדירות שביצענו. לצערנו, עם היציאה מהמים התבשרנו כי רב חובל הנמל אסר את המשך הצלילות ל”שלי”. איסור זה לא הוסר עד היום, כך שהייתה לנו הזכות לקחת חלק בצלילה הראשונה (למטרות פנאי) ובאחרונה, וכן לבצע צלילת חדירה מדהימה לספינה עם סיפור מרתק.
בילינו כ-220 דקות על הספינה בשתי הצלילות, ואנחנו מתכננים לבלות בה עוד שעות רבות ברגע שינתן האישור. אלו הצלילות המעניינות והמרתקות ביותר שחוויתי בארץ.
הצלילה ל”שלי” איננה מסוכנת יותר או פחות מכל אתר צלילה אחר. כל צולל מוסמך יכול לבצע צלילה סביב הספינה במהלך היום ועם תנאי ים טובים. אין אתרי צלילה מסוכנים, אלא צוללים מסוכנים! כולי תקווה שגוף מסוים, ייקח תחת אחריותו את שימור האתר, לפחות עד שיפורק ע”י הנהלת הנמל או כוחו של הים. מדובר באחד מאתרי הצלילה המרשימים והמרגשים בארצנו הקטנטונת.
 
הסכנות שבצלילת חדירה
חדירה לספינה היא לא עניין של מה בכך והיא מחייבת ידע, הכשרה, מיומנויות, ניסיון ויכולת לבצע צלילות חדירה. למרות עומקה הרדוד יחסית, מדובר בצלילה בעלת דרגת סיכון גבוהה מאד ויש לקחת זאת בחשבון. כמו כן, בחירת בן זוג מתאים  הוא פרמטר חשוב ביותר (תודה לאורי). לדעתי, צולל שלא עומד בתנאים אלו ובכל זאת מבצע חדירה, נכנס לסיכון עצום ומיותר!
פתח
שלום
איך אנו נוכל לעזור?