מאת: גל הרטמן
צילומים: גל הרטמן ואורי אקרמן
12/01/2009
אין ספק שמאז קורס המערות, החיידק לא עוזב. כל חבר שנוסע לרובי, מזכיר את החוויה המדהימה ומעורר מחדש את מיצי הקיבה. הפעם הראשונה בה שמעתי על המערות במקסיקו היתה במהלך טיול במרכז אמריקה. ביקור מקרי בטולום ומפגש מקרי עוד יותר עם רובי הובילו אותי לחיבור לתחביב מדהים- צלילת מערות. לא נדרשו הרבה הסברים ולי היה ברור שאני צריך לצלול שם. את הקורס עברתי עם רובי ממועדון Xibalba (‘העולם שמתחת’ בשפת המאיה) ואחריו נפרדתי מעולם כה מיוחד. מערות הנטיפים נוצרו בתקופות קדומות בהן מפלס הים היה נמוך מהיום. המישורים הנרחבים של אזור יוקטן, חסרי הטופוגרפיה המשמעותית, לא אפשרו זרימת מי גשמים עילית לכן, נאלצו המים לזרום אל התהומות, להמיס את סלעי הגיר (זכר לשוניות מפותחות מהעבר) ולזרום אל הים. מי התהום פילסו את נתיבם והמסת סלעי הגיר יצרה את אחת ממערכות המערות הגדולות בעולם, וללא ספק המרהיבה שבהן. עם הזמן, במערות התפתחה מערכת נטיפים וזקיפים עד “בוא המבול”. עלית מפלס הים בלמה את התהליך והביאה את המערכת למצב דומה למוכר כיום. מאות קילומטרים של מערות בעומקים שונים, מוצפות רובן במים מתוקים, חלקן מוצפות במי-ים ולצערנו, גם מעט ביוב באזורי העיר…
החושך המוחלט השורר במערה לא מאפשר התפתחות בעלי חיים רבים לכן, רוב רובה של המערה דומם וכך גם המים. כל כך שקטים וכל כך צלולים.
שילוב התנאים הללו: ראות, צלילות, טמפרטורת מים וכמובן מראות הנטיפים, הפכו את האזור לגן עדן לצוללי מערות.
כבר שנים שאני מחפש את התירוץ לחזור, נסיעה לארה”ב היוותה תירוץ מספק. טלפון לאורי ותוך 24 שעות מקבלים החלטה- עוד שבועיים אנחנו בטולום!
לאחר שרשרת טיסות ארוכה, אני נוחת בקנקון, אוסף את התיקים שבאורך פלא עברו בהצלחה את כל השרשרת. מיד מתחילות התקלות, כנראה שנחיתה באתר התיירות הנפוץ למטייל האמריקאי בחג המולד, היא מתכון בטוח לרישום יתר (over booking). הרכב שהזמנו לא מחכה לנו וכמובן שאין פתרון אחר. במהלך השעתיים שאני מחכה לנחיתת אורי נמצא הפתרון ואנחנו מצטיידים בוואן, שהוא למעשה החלום הרטוב של כל צולל שנוהג לסחוב לכל צלילה חצי מועדון (אנחנו).
את הבוקר למחרת אנחנו מעבירים עם רובי ברענון. כמות המערות שראינו בשנים האחרונות היתה מעטה (אחת) וגם היא לא מזכירה את רמת המורכבות של המערות במקסיקו. לאחר רענון יבש, אנחנו מתארגנים ויוצאים לצלילה ראשונה להורדת חלודה וחזרה עם תרגולות באתר פשוט יחסית, Gran Cenote המוכר לכל תייר מזדמן. הורדת החלודה, התאמת יכולות הצלילה לצלילת מערות ובנית ביטחון הינו תהליך ארוך. מצלילה לצלילה, ההרגשה משתפרת, הבטחון עולה וכך גם הביצועים והנוחות במים.
ב-Gran Cenote אנחנו מבצעים תרגולות באזור הפתוח ולאחר מכן ממשיכים אל תוך המערה לראשונה. התכנון הוא פשוט, נשארים על ה- main line, אין קפיצות ואין צמתים. חוזרים אל המראות המרהיבים, המים הצלולים מאפשרים לראות עד לקצה הדרך. שבירת קרני השמש במעבר מהאזור הפתוח אל פנים המערה מטריפה את החושים. ממשיכים פנימה ורואים את המראות הזכורים לטובה. מסדרונות ארוכים המובילים אל אולמות ומעברים צרים. נטיפים בשלל צורות וגדלים, זקיפים מטפסים ונושקים לנטיפים. הקירות הלבנים והראות המדהימה. צללנו במעלה הזרם, הפעם הוא היה די חזק. את הצלילה הזו הגבלנו מעבר לשליש בגז ב-45 דקות חדירה, הזמן עובר מהר ואנחנו חוזרים על צעדנו. הדרך חזרה מהירה בהרבה בזכות הזרם ואנחנו מסיימים את הצלילה הראשונה לאחר שעה ורבע. יוצאים מן המערה החשוכה אל משחקי האור של אזור ה- cavern.